עב | EN

פרוטוטייפ בשלב המדויק בפיתוח

פרוטוטייפ – מדוע להשתמש בפרוטוטייפ בשלבים המוקדמים של המוצר

אייל ווייסבין

7 דק׳ קריאה

פרוטוטייפ בשלב המדויק בפיתוח

"If a picture is worth a 1000 words, than a prototype is worth a 1000 meetings”
Tom & Daviv Kelly

פרוטוטייפ - הדרך הטובה ביותר להבין היא לראות

דמינו לעצמכם את הסיטואציה הבאה: אתם עומדים ליד לוח בחדר ישיבות גדול או יושבים ומציגים על מקרן בפני הרבה אנשים נוספים הישובים מסביב לשולחן גדול. האם הסיטואציה הזו נראית לכם מוכרת? אני מניח שכן – זאת סיטואציה טבעית שקוראת במהלך יום עבודה כמה וכמה פעמים ובדר"כ אנו שותפים לה.

ועכשיו דמיינו לעצמכם מצב בו אותה פגישה מתקיימת בחדר ללא שולחן גדול, ובמרכז החדר עומד מודל. כל המשתתפים עומדים או יושבים מסביב למודל כך שניתן להם לבחון אותו ב360 מעלות מכל הכיוונים. המשתתפים יכולים אולי להכנס לתוך המודל, להביט מעליו או לקחת אותו ולהחזיק אותו בידם.

היכולת לתקשר את הרעיון או את הקונספט הוא חלק חיוני בעבודת המעצב, שימוש בפרוטוטייפ עוזר לגשר על מגבלת השפה והדמיון. בעוד אני יכול להסביר רעיון שעולה בדמיוני וככל שאנסה להסבירו בצורה ברורה יותר, הצד השני כנראה מדמיין משהו שונה לגמרי. על אחת כמה וכמה כאשר מדברים על צורות שונות של תפעול מכשיר או יישום. פרוטוטייפ עוזר לגשר את פערי השפה, הדמיון וההבנה.

הפרוטוטייפ אינו חייב להיות מדוייק ב-100% ואפילו לא ב-90% – עניין זה נתון לשיקול דעתו של המעצב. חשוב שיתקיים בפרוטוטייפ כל אותם אלמנטים מובילים העוזרים בהבנה, לדוגמא: במקרה של פרוטוטייפ פיזי: נפחים, צורת החזקה, מיקום הכפתורים, משקל, גובה מעל פני הקרקע וכדומה. במקרה של פרוטוטייפ של תוכנה או יישום: מיקום התפריטים, אופן המעבר בין המסכים, מיקום הפקדים, גדלים וכדומה.

המודל אינו אמור להוות את מרכז העבודה – עלינו לצור אותו ככלי שירות העוצר לנו בתכנון. הפרוטוטייפ (מודל) מאפשר יכולת הבנה וסנכרון טוב יותר עם שאר הגורמים המקצועיים האחראים על המוצר הסופי, כמו מהנדסים ,מעצבים, שותפים עסקיים פוטנציאליים וכד'.

כמה רחוק הדמיון יכול להגיע

הדמיון שלנו יכול להגיע רחוק מאוד ולחשוב על רעיונות נפלאים ודרכי פתרון מקוריות מאוד לבעיות. אולם כאשר הפתרון הופך להיות קונקרטי נדרש לבחון בצורה מדוקדקת האם מתאים לבעיה ספציפית- כאן הדמיון שלנו נוטה לזייף. לרוב, ומנסיוני, הוא יזייף לכיוון אופטימיים כלומר אנחנו נוטים לדמיין כי הפתרון או הרכיב שחשבנו עליו יוכל להתאים ולהתלבש כמו כפפה על הבעיה. בפועל זה לא מדוייק, לפחות לא מספיק מדויק. יכולים לקרות כמה אפשרויות: הפתרון לא מתאים, הפתרון מתאים באופן חלקי והפתרון פותר את הבעיה בשלמות.

סביב זה בד"כ מתפתח דיון עם כל משתתפי הפגישה, הדיון מביא איתו את דמיונם של כל משתתפי הפגישה, והדיון נמשך ונמשך ונמשך… אין דרך לקבוע או להבין בצורה קונקרטית איזה פתרונות שווה לקחת ולבדוק איזה פתרונות לא יעמדו במבחן המציאות.

לנסות ולהתנסות – הכנת הפרוטוטייפ

הרצון הטבעי שלנו ושל המוצר הוא להתקדם ולנוע קדימה במהירות לעבר קו סיום דמיוני. שיקולי הכנת הפרוטוטייפ עלולים להידחות או לקבל ביטול במקרים כאלו. עלינו להתעקש עליו כשלב ראשון והכרחי בתכנית העבודה שלנו, לדרוש לייצר מודל ורק עליו לבצע\לידו לקיים את הדיונים .

לאחרונה זומנו לבצע פרויקט מאוד מעניין וחדשני בתחום מציאות רבודה-Augmented Reality, הפרויקט היה בעיצומו של תהליך והתנהל בעצלתיים במשך שנתיים לפני שזומנו לקחת בו חלק פעיל. אני זוכר בבירור שישבתי בדיון הראשון וכולם סביבי התווכחו אם נכון ככה או אחרת, האם זו הפעולה הנכונה או שזה הפוך לגמרי. הדיון היה מעניין ועלו בו סוגיות עיצוב ואפיון מאוד מעניינים. ככל שנסיתי להתעמק בסוגיות אלו- הבנתי כי אני לא מסוגל לדמיין אותן, אפילו לא קצת. 

מיותר לציין כי אין לי המון ניסיון בנושאי מציאות רבודה-Augmented Reality אך הבנתי כי לא זו הייתה הבעיה. הבעיה נבעה מכך שאי אפשר היה לדמיין מה המשתמש רואה וחווה, נקודת הפתיחה היתה שגוייה- התוצר הוצג על מסך שטוח, בעוד התוצר הרלווטי אמור להיות מורכב ויושב על עיניו של המשתמש בדומה למשקפיים. במקרה כזה כל תפישת המציאות שלנו משתנה, הראיה שלנו והיכולת שלנו להבחין באלמנטים שמצויירים על המרחב מוקרנים על מסך קטן הנמצא קרוב לעיין שלנו.

אמנם היה מודל עבד למוצר שדימה את התפעול של התפריטים, אך המודל היה לא מדוייק! המודל היה בנוי לתצוגה על מסך ולא לתצוגה על עיניו של המשמש. לכן כל הדיונים סבבו סביב נושא היכולת הקוגניטיבית של המשתמש להכיל או לא להכיל את כמות המידע שמוצגת לו, היכולת להפעיל בעזרת Line Of Sight היתה לא רלוונטית.

כאמור השלב הראשון, מרגע שנכנסנו לפרויקט, היה ליצור מודל רלוונטי. לשם כך השתמשנו בטכנולוגיית "מציאות מדומה" Virtual Reality. בנינו אמנם סביבה סינתטית, אך יכולנו להתחיל להתייחס לנושאים בוערים באפיון ה-UX כמו: כיצד אנו תופסים את המידע, מתי חווים עומס מידע, והאם המשתמש מבין את המידע המוצג.

לכן יש חשיבות מכרעת להתאים את סוג המודל לסביבה אותה נרצה לבחון, בדוגמא שהצגתי למעלה נעשה ניסיון לבחון תפיסת מציאות מעוגנת Augmented Reality על גבי מסך מקרן שטוח במקום בקונסולת VR.

פרוטוטייפ על הנייר

בדיקות שמישות

יתרון נוסף בביצוע בפרוטוטייפ הוא שאפשר לבצע באמצעותו בדיקות משתמשים, המשתמשים הם אלו שיעזרו לנו להבין מה תכננו נכון ואיפה טעינו. ובכך, לבצע את השינויים במהרה ולהריץ איטרצית בדיקה נוספת וכך הלאה. מדובר בעצם במעגל מחזורי: תכנון, בדיקה ושיפור.

כאשר נכין את הרעיון שלנו כמודל- נוכל לתת למשתמשים להתנסות עליו. דרך פעולה זאת מבטיחה באופן הדוק עוד יותר את היכולת שלנו לתקשר בישיבות או עבור אותם בעלי עניין בפרוייקט- כי בדקנו כיצד משתמשים מגיבים באופן ישיר למודל. מניסיון, כאשר מגיעים לחדר ישיבות עם מסקנות מגובות בניסויי משתמשים, הדיון מתקצר משמעותית, איכות הדיון תהיה סביב נקודות חשובות שמקדמות את המוצר ולא סביב הסובייקטיבי שכל אחד מהמשתתפים מביא איתו לחדר.

בדיקות שמישות על מודל (פרוטוטייפ) עובד עוזרות לנו להתקדם במדרגות התפעול צעד אחרי צעד כדי לגבש ולעצב את החוויה התפעולית של המוצר עליו אנו עובדים, וכמו כן, לשתף ולהשאיר את בעלי העניין בתקשורת ישירה ולשמור אותם מסונכרנים לתהליך העבודה שלנו.

אפשרות לחזור אחורה ולראות את נקודת ההתחלה

יצרת גרסאות של מודלים יאפשרו לנו לנוע על ציר הזמן של המוצר קדימה ואחורה. חשוב להבין כי זו יכולה להיות אפשרות מצויינת לחזור ולחקור אלמנטים מסוימים במוצר שבחרנו להתקדם איתם במהלך העבודה, האפשרות להעמיק או לבחון מחדש את אבולוצית המוצר יכולים להתאפשר כאשר משמרים גרסאות ובכך ניתן לפעול בכמה צירים מקבילים המפתחים את המוצר.

אפילו כאשר בטוחים ב-100% 

בין אם הפרוטוטייפ הינו תוכנה שמופעלת על מסך או מוצר חשוב לזכור כבר בשלבים הראשונים של העבודה, יצירת מודל יאפשר לבחון את כל הרעיונות העיצוב ולהתחיל לתקף אותם.

הפרוטוטייפ יאפשר לנו :

  • בחינת הפונקציונליות של העיצוב- האבטיפוס נועד לדמות את המוצר האמיתי. נוכל להתחיל לתת למשתמשים לחוות את מה שיצרנו ולקבל פידבק מיידי, בכך לקדם את ציר התפתחות המוצר לכיוון בשל יותר החל מהשלבים הראשונים
  • בחינת החומרים האידיאליים עבור המוצר בשלב בניית האבטיפוס- ישנו דגש רב בבחירת החומרים המתאימים והבנה של סוג חומר הגלם שישמש לטובת ייצור סדרתי של המוצר הסופי, בחירה נכונה של חומר הגלם בשלב הפרוטוטייפ תאפשר לקחת החלטות נכונות בהמשך לצורך קביעת איכות המוצר הסופי ותמנע תקלות אפשריות בשלבי הייצור.
  • תיאור המוצר באופן מפורט ויעיל- אב טיפוס או פרוטוטייפ ייצרו יכולת הבנה וסנכרון טוב יותר בין כל הגורמים המקצועיים האחראים על המוצר הסופי, כגון: מהנדסים, מעצבים, שותפים עסקיים ובעלי עניין.